בין המצרים ותשעה באב: המנהגים, המשמעות ואיך מציינים אותם היום

בלב הקיץ הישראלי, כשרבים עסוקים בחופשות ובטיולים, מתחילה בלוח השנה העברי תקופה בעלת אופי שונה לגמרי. שלושת השבועות, המכונים גם ״בין המצרים״, הם תקופה של אבל וזיכרון על חורבן בית המקדש הראשון והשני ועל אסונות נוספים שפקדו את העם היהודי. התקופה מתחילה בצום י״ז בתמוז ומגיעה לשיאה בתשעה באב, היום העצוב ביותר בלוח השנה היהודי. גם מי שאינו מקפיד על כל המנהגים מרגיש לעיתים את השינוי באווירה, בבתי הכנסת, בכלי התקשורת ובמרחב הציבורי.

מקור התקופה ומשמעותה

לפי המסורת, בי״ז בתמוז נפרצו חומות ירושלים לפני חורבן הבית השני, ובתאריך זה אירעו גם אסונות נוספים, ובהם שבירת הלוחות בידי משה. שלושה שבועות לאחר מכן, בתשעה באב, נשרף בית המקדש. לפי המסורת, שני הבתים חרבו באותו תאריך, ולכן נקבע תשעה באב כיום אבל לאומי.

השם ״בין המצרים״ לקוח מפסוק במגילת איכה, ומתאר מצב של מצוקה ודוחק. עבור רבים, זו תקופה של חשבון נפש, לא רק על אובדן העבר, אלא גם על השאלה מה הביא לחורבן. חז״ל קבעו שהבית השני חרב בגלל שנאת חינם, ולכן רבים מקדישים את התקופה לחיזוק ערכים של אחדות וכבוד הדדי.

במשך הדורות התווספו לתאריך תשעה באב זיכרונות של אסונות נוספים בהיסטוריה היהודית, וכך הפך היום לסמל רחב של אבל על כל הצרות שפקדו את העם.

מנהגי שלושת השבועות

במהלך שלושת השבועות נהוג להימנע מאירועים משמחים. בקהילות רבות לא עורכים חתונות בתקופה זו, ורבים נמנעים מהאזנה למוזיקה ומריקודים. יש גם מי שאינם מסתפרים בתקופה זו, לפי המנהג.

מנהג נוסף הוא להימנע מברכת ״שהחיינו״ על פרי חדש או בגד חדש, ברכה שמבטאת שמחה. לכן רבים נמנעים גם מרכישת בגדים חדשים בתקופה זו, או לפחות מלבישתם.

המנהגים משתנים בין עדות וקהילות, ויש הבדלים בין המנהג האשכנזי לספרדי בנוגע לתחילת חלק מההגבלות. מי שרוצה לדעת את המנהג המדויק שלו, כדאי שיתייעץ עם רב הקהילה.

תשעת הימים

עם כניסת חודש אב מתחילה תקופה מחמירה יותר, המכונה ״תשעת הימים״. המשנה קובעת ש״משנכנס אב ממעטין בשמחה״. בתקופה זו נוהגים רבים להימנע מאכילת בשר ושתיית יין, למעט בשבת ובסעודות מצווה מיוחדות. ההימנעות מבשר מבטאת זכר לקורבנות שהופסקו עם חורבן המקדש.

בתשעת הימים נמנעים גם מכביסת בגדים ומלבישת בגדים מכובסים, מרחצה לשם תענוג ומשיפוצים ובנייה שאינם הכרחיים. בפועל, יש פרטים רבים והקלות לפי מצבים מיוחדים, כמו משפחות עם תינוקות, ולכן כדאי לברר את הפרטים.

למי שמבשל במשפחה, תשעת הימים הם הזדמנות לגלות את המטבח החלבי והצמחוני: פשטידות, מאפים, תבשילי קטניות, דגים וסלטים. רבים מגלים מתכונים חדשים שנשארים איתם גם אחרי התקופה.

יום תשעה באב: הצום ומנהגיו

תשעה באב הוא צום מלא, שנמשך מהשקיעה ועד צאת הכוכבים למחרת, בדומה ליום הכיפורים. מלבד האכילה והשתייה, אסורות בו גם רחיצה, סיכה, נעילת נעלי עור ותשמיש המיטה. רבים יושבים על הרצפה או על כיסא נמוך עד חצות היום, כמנהג אבלים.

בליל תשעה באב קוראים בבתי הכנסת את מגילת איכה, בניגון עצוב ומיוחד, באור עמום. בבוקר אומרים קינות, פיוטים שנכתבו לאורך הדורות על החורבן ועל אסונות העם. רבים נוהגים גם לבקר בכותל המערבי בירושלים, שהפך למוקד של עשרות אלפי מבקרים בלילה ובבוקר.

אחרי חצות היום, האבל מעט מתרכך. מותר לשבת על כיסא רגיל, ויש המתחילים לחזור להתנהלות רגילה יותר. הצום עצמו נמשך עד הערב. לחולים, לנשים בהריון ולמניקות יש הקלות, וחשוב להתייעץ עם רופא ועם רב לפני הצום.

תשעה באב בישראל של היום

במדינת ישראל, תשעה באב מקבל ביטוי גם במרחב הציבורי. על פי חוק, מקומות בילוי מסוימים סגורים בערב החג, ורבים מכלי התקשורת משנים את לוח השידורים. מוסדות תרבות וקהילות שונות מקיימים ערבי לימוד, הרצאות ושיחות שעוסקים בנושאים כמו אחדות, שסע בחברה ושנאת חינם.

בשנים האחרונות התפתחה מסורת של אירועים משותפים לדתיים וחילוניים בערב תשעה באב, שבהם קוראים יחד את מגילת איכה ומקיימים דיונים על החברה הישראלית. עבור רבים, היום הזה הפך להזדמנות לחשוב על הקשר בין העבר לבין האתגרים של ההווה.

גם מי שאינו צם יכול לבחור לציין את היום בדרכו: ביקור באתר היסטורי, קריאה בספר על תקופת החורבן, או פשוט עצירה לרגע של מחשבה.

אחרי הצום: נחמה ותקווה

מיד לאחר תשעה באב מגיעה ״שבת נחמו״, שבה קוראים בהפטרה את דברי ישעיהו ״נחמו נחמו עמי״. זו תחילתן של שבע שבתות של נחמה, שמובילות לראש השנה. המעבר מאבל לנחמה הוא חלק מהותי מהמסר של התקופה: הזיכרון אינו נועד להשאיר אותנו בעצב, אלא לבנות עתיד טוב יותר.

ט״ו באב, שמגיע שישה ימים בלבד אחרי תשעה באב, הוא יום של שמחה ואהבה, ונחגג בישראל כחג האהבה. הסמיכות בין שני התאריכים מבטאת את המחזוריות של לוח השנה העברי, שבו אבל ושמחה שזורים זה בזה.

לספר לילדים על התקופה

ילדים שומעים על תשעה באב בבית הספר ובגן, ולעיתים שואלים שאלות. אפשר לספר להם בשפה פשוטה על בית המקדש, להראות תמונות של דגמים ושל הכותל, ולדבר על הרעיון של שנאת חינם מול אהבת חינם. ילדים קטנים אינם צמים, אבל אפשר לשתף אותם בדרכים מותאמות, כמו ויתור על ממתק או מעשה טוב שמבטא אכפתיות כלפי אחרים.

בסיכום, שלושת השבועות ותשעה באב הם תקופה של זיכרון, אבל וחשבון נפש. המנהגים, מההימנעות משמחות ועד הצום ומגילת איכה, נועדו לחבר אותנו לאירועים שעיצבו את ההיסטוריה היהודית, ובמקביל להזכיר את חשיבות האחדות והכבוד ההדדי גם היום.